הרשמה
משתמשים יקרים,
אנא הזינו את כתובת המייל שלכם
כדי לקבל עדכונים על החדשות שלנו.
שלטון החוק בעקבות הסרט, מסע אינטרקטיבי
  • חפש  חיפוש מתקדם 
ב3

ישראל והדין ההומניטרי הבינלאומי: ההתנחלויות

מהן המחלוקות המשפטיות סביב מפעל ההתנחלויות? מה קובע הדין הבינלאומי ומהן ההשלכות על התושבים הפלסטיניים?

רבים מאזרחי ישראל רואים במפעל ההתנחלויות בעייה פוליטית ומדינית, וכלל לא מודעים לבעייה המשפטית שהוא יוצר, ואל הפער שהולך ונפער  בין המשפט ההומניטרי הבינלאומי לבין הפרשנות המשפטית והמעשית שנותנת לו ישראל .

פרק זה נועד להבהיר את המחלוקות המשפטיות בעניין ההתנחלויות- בשלושה תחומים עיקריים: האיסור הגורף באמנת ז’נבה הרביעית על העברת אוכלוסייה אל תוך השטח הכבוש, השימוש בקרקע בשטח הכבוש, וההשלכות של מפעל ההתנחלויות על חייהם וזכויותיהם של הפלסטינים.

בתת פרק נפרד נביא את סיפורה של מערכת המשפט הכפולה שנוצרה בעקבות מעברם של ישראלים רבים – המתנחלים – להתגורר בשטחים,  והפתרון המשפטי שניתן לך.

נקודת המחלוקת הראשונה: מהו האיסור על העברת אוכלוסייה אל השטח הכבוש

סעיף 49 (6) של אמנת ז’נבה הרביעית אוסר על הכובש להעביר אוכלוסייה אל תוך השטח הכבוש. וכך נאמר באמנה:
“המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח כבוש על ידה”

לטקסט המלא של סעיף 49(6) 

עמדת ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בהצהרות פומביות, היא כי סעיף 49 נכתב לאור נסיבות היסטוריות שונות לגמרי: ההעברה הכפויה של מיליוני אזרחים מטריטוריה אחת לשנייה במהלך מלחמת העולם השנייה. בנסיבות אלה, טוענת העמדה הישראלית, הסעיף אינו מגן על אדמות פלסטינים ו/או אוסר על התנחלויות בשטח. הפרשנות מצטרפת לעמדת המוצא הישראלית על פיה בנסיבות המיוחדות של כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה , ולמרות שהיא חתומה על אמנות ז’נבה, עליה לכבד רק את ההיבטים ההומניטריים של האמנות ולא את אלה שמתייחסים לזכויות הריבון הקודם.

מדוע עמדה זו מבטאת התרחקות מהדין ההומניטרי?

עו”ד מיכאל ספרד מסביר כיצד ההתנחלויות הן הביטוי הישיר של כל מה שהדין ההומניטרי הבינלאומי ניסה למנוע

הפרשנות שנתנה ישראל לנושא העברת האוכלוסייה לשטח הכבוש לא הונהגה בשטחים מהיום הראשון לכיבוש. ב 1967, מיד לאחר הכיבוש, נראה היה כי ישראל מנסה לנהוג על פי החוק הבינלאומי, שכאמור אוסר על העברת אוכלוסיית הכובש אל השטח הכבוש. חוות הדעת שכתב היועץ המשפטי של משרד החוץ, תיאודור מרון, בשנת 1967, ציטטה אמנם את סעיף 49 (6)  לאמנת ז’נבה, ומרון החווה את דעתו על כך שהסעיף אוסר על מפעל ההתיישבות, אך בשולי הדברים הותירה פתח לפרשנות אחרת של הסעיף.

מהי החשיבות של חוות הדעת של מרון ?

עו”ד לימור יהודה  על חוות הדעת של תיאודור מרון

נקודת המחלוקת השנייה: השימוש בקרקע בשטח הכבוש

האזרחים הישראלים שעברו אל תוך השטחים הכבושים לא התיישבו בערים ובכפרים הקיימים אלא הקימו לעצמם נקודות יישוב חדשות. נקודת המחלוקת השנייה בין ישראל לדין הבינלאומי היא סביב השימוש בקרקעות השטחים.

האמנות הבינלאומיות מגדירות בפירוט את המותר והאסור לגבי השימוש בקרקעות. כך למשל, אוסר סעיף 55 באמנת האג על ניהול והפקת פירות מהקרקע בדרך של מכירתן של אדמות ציבור על-ידי הכוח הכובש, או על העברת הבעלות בהן.

הכלי הטוב ביותר להבין את סוגיית ההתנחלויות ואת העימות המשפטי בין ישראל לבין העמדה הבינלאומית בנושא זה הוא ההלכות שקבע בג”ץ. מאז ראשית הכיבוש עסק בית המשפט העליון בנושא ההתנחלויות, ולמרות שנזהר מאמירה עקרונית גורפת לגבי חוקיותן – בטענה כי זוהי סוגיה פוליטית ולא משפטית, כמה מפסקי הדין שהוציא הם אבני דרך משפטיות שמשקפות את הלבטים ואת הלחצים מבחוץ.

בג”ץ בית אל: פסק הדין העקרוני הראשון שנתן בית המשפט בסוף שנות ה -70 הוא בבג”ץ בית-אל, הידוע כבג”ץ איוב, שעסק בחוקיות הקמתן של התנחלויות יהודיות – בית אל ובקעות – על אדמות פרטיות של פלסטינים תושבי הגדה.
פסק דין הדין בבג”ץ בית אל התמקד בשאלות הזמניות- האם כל עוד השטח הוא כבוש ניתן לבנות עליו נקודת יישוב, מתוך ההבנה כי בהגיע הסדר לסיום הסכסוך יתפנה היישוב? שאלה נוספת הייתה שאלת צרכי הביטחון. בית המשפט התמודד עם הטענה כי בית-אל ובקעות הוקמו מתוך שיקולים בטחוניים ולא כדי לקדם מטרה פוליטית ליישב יהודים בשטח הכבוש.

מה קבע בית המשפט?

עו”ד לימור יהודה על ההלכה שנפסקה בבג”ץ בית אל

פס”ד בג”ץ בית אל (איוב) 

בג”ץ אלון מורה: אבן הדרך השנייה בסוגיית ההתנחלויות הוא בג”ץ אלון מורה, או דוויקאת, שעסק בהקמת ההתנחלות אלון מורה באזור העיר שכם. העותרים היו פלסטינים תושבי הכפר רוג’יב שעל קרקעותיהם הפרטיות החלו להתבצע עבודות הכנה להקמתה של התנחלות חדשה. בפסק הדין הורה בית המשפט למדינה לפנות את הקרקע שנתפסה תוך 30 יום, לאחר שקיבל את טענת העותרים כי ההתנחלות לא נבנתה בעיקר לצרכי בטחון.

אך לבג”ץ אלון מורה חשיבות נוספת מעבר להחלטה לגבי הצורך הצבאי שלשמו, כך לטענת המדינה, הוקמה ההתנחלות. מה קבע בית המשפט – וכיצד השפיעה החלטה זו על המשך מפעל ההתנחלויות?

עו”ד לימור יהודה על ההלכה שנקבעה בבג”ץ אלון מורה

פס”ד בג”ץ אלון מורה (דויקאת) 

בג”ץ אל-נזאר ובג”ץ אע’רייב.  פסקי הדין בבג”ץ אל -נזאר ובבג”ץ אע’רייב הם נקודות ציון חשובות נוספות בדרך שסלל בג”ץ למתן חותמת כשרות המשפטית לההתנחלויות על אדמות בשטח הכבוש. בבג”ץ אל נזאר, טענו העותרים הפלסטינים לבעלות על הקרקע שהוכרזה כ”אדמות מדינה”, ונגד הקצאתן לצורך הקמתה של התנחלות. בג”ץ קבע, בין השאר, כי סעיף 55 באמנת האג שמגדיר את המותר והאסור בשימוש בקרקע, אינו אוסר את השכרתן או החכרתן הזמנית של הקרקעות, וזה, כך בית המשפט, מה שנעשה בפועל בבניית ההתנחלות.

בבג”ץ אע’רייב, קבע בג”ץ בקצרה כי לעותר אין מעמד להעלות את הטענה בדבר השימוש שייעשה בקרקע- עליה הוקמה התנחלות חרישה.

עו”ד לימור יהודה על השימוש בקרקע ציבורית, בבג”ץ אל-נזאר ובג”ץ אע’רייב

נקודת מחלוקת שלישית: השלכות ההתנחלויות על זכויותיהם של הפלסטינים

 נקודת המחלוקת השלישית בנושא מפעל ההתנחלויות היא ההשלכה של ההתיישבות היהודית בשטחים הכבושים על זכויותיהם של הפלסטינים והכרסום המתמשך בעקרון שלטון החוק.

את הפגיעה בזכויותיהם של הפלסטינים נראה בשני תחומים: בניית גדר ההפרדה, שפגעה אנושות ברבות מזכויות האדם של הפלסטינים – זכות התנועה, הזכות לחינוך ולבריאות ובזכויות נוספות. התחום השני הוא קיומן של שתי מערכות חוק נפרדות בשטח הכבוש: למתנחלים ולפלסטינים. מערכת החוק הכפולה תידון בהרחבה בפרק הבא.

גדר ההפרדה: בג”ץ מול בית הדין בהאג

ההתנגשות בין ישראל לבין הקהילה הבינלאומית בנושא ההתנחלויות התחדדה עם הקמת גדר ההפרדה בשנות האלפיים. תוואי הגדר, שנבנתה, כך בגרסה הרשמית של ממשלת ישראל,  כדי להגן על אזרחי ישראל – בישראל ובשטחים – מפני  גל מתקפות טרור פלסטיניות, הקיף גם רבות מההתנחלויות שקרובות לקו הירוק וסיפח בפועל אלפי דונמים של קרקע אל תוך ישראל. בנוסף, הותירה הגדר כפרים וערים מפוצלות, מגבלות חמורות על תנועת התושבים וכן פגיעה בזכות לחינוך ולבריאות.

שאלת חוקיות הגדר נידונה בשנת 2004, כמעט במקביל, על ידי בג”ץ ועל ידי בית הדין הבינלאומי בהאג. שני המוסדות המשפטיים בחנו, בין השאר, את שאלת האחריות המשפטית של המדינה כלפי ביטחונם של המתנחלים -מול הפרת זכויותיהם של הפלסטינים תושבי האזור.

למרות ששני פסקי הדין נכתבו לאור הדין ההומניטרי הבינלאומי, שונה הוראתם בתכלית. מהן הפרשנויות השונות – הישראלית והבינלאומית – לשאלת חוקיות תוואי גדר ההפרדה?

עו”ד מיכאל ספרד על שאלת חוקיות הגדר ופסקי הדין בבג”ץ אלפי מנשה ובבית הדין בהאג

עו”ד יעל רונן על שאלת האחריות המשפטית של ישראל בנוגע לבטחונם של המתנחלים 

לטקסט המלא של החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה

לקריאה של פסק הדין בבג”ץ אלפי מנשה

דו”ח אדמונד לוי

הביטוי האחרון להתרחקות המדינה מהדין הבינלאומי, בסוגיית ההתנחלויות, היתה בעמדת המיעוט של השופט אדמונד לוי בבג”ץ חוף עזה, שהורחבה מאוחר יותר בדו”ח שנשא את שמו ועסק בחוקיותן השל ההתנחלויות.

דו”ח לוי החזיר את הדיון בפרשנות הדין ההומניטרי הבינלאומי לעשורים הראשונים של המאה העשרים: להצהרת בלפור ולהחלטות וועידת סן רמו, וקבע כי על פי הצהרות אלה יועדה הגדה המערבית למדינה היהודית. בכך התעלם הדו”ח מההתפתחויות ההיסטוריות והמשפטיות שעבר הדין ההומניטרי הבינלאומי במאה העשרים.

עו”ד מיכאל ספרד על דו”ח לוי ועל המשפט ההמוניטרי הבינלאומי 

למאמר נוסף על דו”ח לוי

     

    שלטון החוק

    בעקבות הסרט, מסע אינטרקטיבי

    אתר המובייל שלנו בבנייה ויעלה בקרוב!

    בינתיים, הכנסו לאתר האינטרקטיבי של שלטון החוק דרך הדסקטופ שלכם, והרשמו כאן כדי לקבל עדכונים.

    להרשמה

    שלח!
    תודה רבה!