בקיץ 2005 הסיגה ישראל את חייליה מהרצועה . במהלך מהיר שארך שבועות ספורים פורקו מחנות הצבא וכ-8,000 מתנחלים פונו מבתיהם, לעיתים תוך עימותים עם כוחות הביטחון. 17 ההתנחלויות ברצועה נהרסו עד היסוד. מאז, מחזיקים רבים מהישראלים, וכן ממשלות ישראל, בעמדה כי מחוייבויותיה ההומניטריות של ישראל כלפי תושבי הרצועה הסתיימו. עמדה זו התחזקה נוכח תקופות ממושכות בהן נתונים אזרחים ישראלים, בעיקר באיזור עוטף עזה, למתקפות טילים שנורים מתוך הרצועה.

בחלק הקודם של פרק זה עסקנו בדיני הלחימה ובשאלות המשפטיות שעלו במהלך כל אחד מהעימותים האלימים בין ישראל לבין הארגונים הפלסטינים. חלקם הגדול של עימותים אלה התרחש, בשני העשורים האחרונים, ברצועת עזה . אך מעבר לשאלות הקונקרטיות שקשורות ביישום דיני הלחימה, יש לעימותים אלה משקל רב בדיון הרחב יותר על מעמדה המשפטי של עזה ועל איזה דינים חלים בה.

פרטים היסטוריים וגיאוגרפים על הרצועה

מעמדה המשפטי של עזה: רצועה טריטוריאלית אחת עם הגדה המערבית

רצועת עזה נפרדת אמנם מבחינה גיאוגרפית מהגדה המערבית, אך בהצהרת העקרונות ובהסכמי אוסלו מכירה ישראל בסמכותה של המועצה הפלסטינית הנבחרת על “העם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה”.

לטקסט המלא של הצהרת העקרונות 

גם בג”ץ התייחס לנושא האחדות הטריטוריאלית של עזה והגדה. בשנת 2002 , דן בית המשפט בעתירה שהגישו תושבים פלסטינים נגד החלטת המפקד הצבאי להעביר בני משפחה של מתאבדים או מפגעים קשים ושולחיהם מהגדה לעזה. העותרים, בבג”ץ עג’ורי, טענו כי העברת בני אדם מהגדה המערבית לרצועה אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות לסעיף 78 לאמנת ז’נבה הרביעית, המאפשר “תיחום מקום מגורים”, כלומר העברת אדם ממקום אחד לשני בתוך האזור הנתון לתפיסה לוחמתית.

מה קבע בג”ץ?

עו”ד נעמי הגר על מעמדה המשפטי של עזה 

לטקסט המלא של סעיף 78 לאמנת ז’נבה בעניין תיחום מגורים

לטקסט המלא של בג”ץ עג’ורי

 מעמדה המשפטי של רצועת עזה: ההתנתקות ואחריותה של ישראל

עמדת ישראל מאז ההתנתקות בשנת 2005 היא כי המשמעות המשפטית של הנסיגה מרצועת עזה היא סיום המחויבות לרווחתם של תושבי הרצועה -כפי שזו מנוסחת בדיני הכיבוש. מנגד, טוענים משפטנים רבים כי הדרך לקבוע את מידת אחריותה של ישראל היא מתוך בחינה עדכנית של מידת שליטתה ברצועה לאחר הנסיגה. ב”משוואה משפטית” זו, מידת האחריות שווה למידת השליטה השארית.

עו”ד נעמי הגר על בג”ץ ההתנתקות  

מהם אם כן, המרכיבים השונים של שליטת ישראל ברצועה?

גם לאחר ההתנתקות, שולטת ישראל על המרחב האווירי והימי שתוחמים את עזה, וכן על המעברים היבשתיים למעבר בני אדם וסחורות. (למעט מעבר רפיח למצרים). בנוסף, שולטת ישראל גם ברבים מתחומי החיים היומיומיים של האוכלוסייה . כך למשל, קיימת חובה על תושבי עזה להירשם במרשם האוכלוסין הנמצא בשליטת ישראל. חומרי הבנייה, ותשתיות הדלק והחשמל, נמצאים תחת פיקוח ושליטה ישראלית.

לוחמה כלכלית

השליטה הישראלית ברצועה מתבטאת גם במדיניות ה”לוחמה הכלכלית” עליה הכריזה ממשלת ישראל בעקבות עליית החמאס לשלטון. ישראל שולטת בכמות ובסוג מוצרי הצריכה שנכנסים לרצועה, מגבילה אותם, ומשנה את מדיניותה מפעם לפעם – מתוך שיקולים מדיניים ופוליטיים. מדיניות זו יוצאת לפועל על ידי יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים- המתפ”ש.

כיצד באה לידי ביטוי אותה לוחמה כלכלית?

עו”ד נעמי הגר על הלוחמה הכלכלית של ישראל נגד רצועת עזה

מידת האחריות של ישראל על הנעשה ברצועת עזה 

כפי שראינו, תחומי השליטה של ישראל ברצועה משיקים לכל תחומי החיים של תושביה. ישראל שולטת על המעברים ועל מרשמי האוכלוסין, על המזון ומוצרי הצריכה האחרים וכן הגדירה איזור חיץ במזרח הרצועה אליו אסורה כניסת התושבים הפלסטינים.

אך את אחריותה של ישראל כלפי הנעשה בעזה צריך לבחון גם על פי משך הזמן בו היה האזור תחת כיבוש. דוקטרינת פוסט- כיבוש גורסת כי לאחר נסיגתו של כוח כובש מהאזור שכבש, נותרת לו אחריות מסוימת – לאור התלות שנוצרה בו לאורך שנות הכיבוש.

מהם הפרמטרים של אותה משוואה משפטית?

עו”ד איתן דיאמונד על הפרשנות לסוגיית סיום הכיבוש 

מאמרו של טריסטן פרארו על סוגיית סיום הכיבוש

אחריותה של ישראל כלפי עזה: בג”ץ אל בסיוני

הדיון המשפטי לגבי מידת אחריותה של ישראל כלפי הרצועה הגיע בשנות האלפיים אל בית המשפט העליון, בעתירה שהגיש תושב עזה ג’בר אחמד אל בסיוני בשיתוף תושב עזתי נוסף וקואליציה של ארגוני זכויות אדם ישראלים ופלסטינים.

העותרים ביקשו מבית המשפט להפסיק את המגבלות החמורות שהטילה ישראל על אספקת הדלק והחשמל לרצועה, בטענה כי הם פוגעים בצרכים ההומניטריים של תושבי הרצועה, כמו למשל אספקת חשמל לבתי חולים. ישראל טענה כי לאור מצב הלחימה בינה לבין החמאס, מצטמצמים חובותיה כלפי תושבי הרצועה רק לאלה שמוגדרים בדיני הלחימה.

הרכב בג”ץ, בראשות הנשיאה דורית בייניש, חזר על הקביעות אותן הזכרנו לגבי מידת המחוייבות של ישראל כלפי רווחתם של תושבי הרצועה:

“בנסיבות שנוצרו החובות העיקריות המוטלות על מדינת ישראל ביחס לתושבי רצועת עזה נובעות ממצב הלחימה השורר בינה לבין ארגון החמאס. חובות אלה נובעות גם ממידת שליטתה של מדינת ישראל במעברי הגבול שבינה לבין רצועת עזה, וכן מהמצב שנוצר בין מדינת ישראל לבין שטח רצועת עזה לאחר שנות השלטון הצבאי הישראלי באיזור, אשר בעקבותיו נוצרה לעת הזו תלות כמעט מוחלטת של רצועת עזה באספקת החשמל מישראל”.

למרות הנאמר בחלק זה של פסק הדין, דחה בג”ץ את העתירה בקביעה כי הדלק והחשמל שמעבירה ישראל לרצועה מספיקים לצרכים ההומניטריים החיוניים של התושבים. מה קבע בית המשפט לגבי מידת אחריותה של ישראל לרווחתם של תושבי רצועת עזה?

עו”ד נעמי הגר על מעמדה המשפטי של עזה: בג”ץ אל-בסיוני

לטקסט המלא של פסק-הדין בבג”ץ אל-בסיוני