הרשמה
משתמשים יקרים,
אנא הזינו את כתובת המייל שלכם
כדי לקבל עדכונים על החדשות שלנו.
שלטון החוק בעקבות הסרט, מסע אינטרקטיבי
  • חפש  חיפוש מתקדם 

הגבלות תנועה, 1997-2000: תקופת-ביניים

מאת נעם הופשטטר

השנים שלפני פרוץ האינתיפאדה השנייה היו שנים של קיפאון מדיני, בהן התחלפו התליות אישורי הכניסה לישראל בצווי תפיסת שטח – שהגבילו עוד יותר את התנועה הפלסטינית.

הקדמה

בין תחילת 1997 לאוקטובר 2000 עברו על ה”אזור” שנים של קפאון מדיני. הרשות הפלסטינית הפכה לגורם אכיפה מרכזי מול הפלסטינים עצמם. כך, למשל, נוכח גל פיגועים במהלך 1996,עצרה הרשות כ-1,200 פלסטינים, וגם סגרה מספר עיתונים שפעלו בשטחה.

זכויות אדם מאז הסכם אוסלו: תמונת מצב, בצלם והקבוצה הפלסטינית לפיקוח על זכויות האדם, ירושלים, 1996, חלק ב’.

בתוך ישראל, הובילה ההתנגדות הקיצונית לדרך הפשרה עם הפלסטינים לרציחתו של ראש הממשלה, רבין, ב-4 בנובמבר 1995. בבחירות הישירות לראשות הממשלה ניצח ראש הליכוד, בנימין נתניהו.

שמונה-עשר החודשים הראשונים לשלטונו של נתניהו היו רצופים באירועים בטחוניים חריגים במעורבות ישראלית – בירושלים, בשטחים, בירדן ובלבנון. למרות אי-היציבות הבטחונית וגלי האלימות, מספר האסירים הפלסטינים שבידי ישראל ירד (עד ל-2,085 בסוף 1998), וגם מספר העצירים המנהליים פחת מאוד: מ-354 שנותרו בכלא בסוף 1997 ל-75 במרץ 1999.מספרי ההרוגים ירדו אף הם: ב-1999 נהרגו תשעה פלסטינים מידי ישראלים ושני ישראלים מידי פלסטינים, לעומת 19 פלסטינים ו-29 ישראלים ב-1997.

נתוני דובר צה”ל, בתוך: כרמי (1999), ע”מ 10-11.

במקביל, לפי נתוני המתפ”ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) , מספר ימי הסגר הכללי ירד, בהדרגה, מ-108 ב-1995 ל-40 יום במשך 1998;מספר רשיונות העבודה בהתנחלויות עלה מכ-10,000 ב-1997 לכ-12,700 בשנה שאחריה (ועוד כ-3,000 בלי רשיונות, לפי הערכת המנהל האזרחי) ;ומספר העובדים הפלסטינים בישראל, שעלה כבר ב-1996, רשם זינוק של כ-43% ב-1997 (106 אלף), וב-1999 עמד על 113,600.באוקטובר 1999 אף הופעל, לראשונה, נתיב אחד ב”מעבר הבטוח” בין עזה לגדה, שהיווה שיפור ביכולת התנועה והפרנסה של תושבי הרצועה.

בתוך: כרמי (1999), עמ’ 17.

בתוך: ליין (1999), עמ’ 47.

במקביל, מספר העובדים הזרים המשיך לעלות בהתמדה; בסוף 1999 היו כבר יותר מ-184,000 מהם מועסקים בישראל. נתוני למ”ס, בתוך דו”ח אקשטיין (2011), עמ’ 127.

השפעת הרגיעה והחזרה לעבודה בישראל הייתה ניכרת: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית , בשנים 1997-1999 נרשמה בגדה המערבית וגם ברצועת-עזה צמיחה של כ-10% בשנה.

ר’: פאול ריבלין ויצחק גל (עורכים), הרשות הפלסטינית והכלכלה: שלטון תלוי על בלימה, בתוך: כלכלת המזרח התיכון, כרך 3, גיליון 5, מרכז משה דיין ללימודי אפריקה והמזה”ת, אוניברסיטת ת”א, מאי 2013, עמ’ 7.

צווים: תופסים שטח

בחינת כלל הצווים הצבאיים ממרץ 1996 ועד אוקטובר 2000 מצביעה על שינוי גישה ישראלי: אחרי ההתליות של ספטמבר 1997, נפסקו כמעט לגמרי צווי הגבלת התנועה הגורפים.חלק מנטל הבטחון השוטף והפעולה האדמיניסטרטיבית עבר מצה”ל לרשות הפלסטינית ולסיורים המשותפים ,ואת מקום ההגבלות הגורפות תפשׂו עשרות צווי תפיסת שטח (“רכישת חזקה ונטילתה”), והבהרות רשמיות שהוציא המפקד הצבאי באשר לבעלות המדינה באדמות ספציפיות.כך, למשל, כמעט כל תפיסות המקרקעין התייחסו לחלקות ארוכות וצרות, ששימשו לסלילת דרכים, שבתורן נאסרו לתנועה כפי שפורט .

אחרי 1997 התבצעה התלייה אחת של ההיתרים האישיים – ב-28 בפברואר, אחרי שבאותו יום נהרג תת-אלוף ארז גרשטיין ממטען-צד בלבנון. מהתלייה זו הוחרגו כל עובדי החירום הפלסטינים בבתי”ח במזרח-ירושלים, וכן פלסטינים שיצאו לישראל למטרת איחוד-משפחות.

פרופ’ שלמה בן-עמי סבור כי הצד הישראלי למו”מ ראה בערפאת מעין משת”פ, קבלן-משנה להגברת בטחון ישראל (Ben-Ami (2006), p. 211

ר’ לגבי שטח “ארד אל טלמה” שבאדמות הכפר ס-וויא בנפת שכם: צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס’ 59), התשכ”ז – 1967 – תעודה, 27.9.1998 (חוברת 182, עמ’ 2467), וגם בחוברת 186, עמ’ 2541; לגבי אדמות של הכפר ג’בע בנפת רמאללה: צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס’ 59), התשכ”ז – 1967 – תעודה, 28.1.1999 (חוברת 185, עמ’ 2509).

למשל, “ביצוע הכביש המחבר את היישוב הכפר חר’ עבדאללה איברהים ואפרת מצפון לכביש 60 (חברון-ירושלים) באורך של כ-3,800 מ’ וברוחב ממוצע של כ-35 מ'”: צו בדבר חוק הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (יהודה והשומרון) (מס’ 321), התשכ”ט – 1969, החלטה בדבר רכישת חזקה ונטילתה (דרך) מספר 2/98/ה’, 25.10.1998 (חוברת 183); או: “רצועת קרקע באורך של כ-7,100 מ’ וברוחב ממוצע של כ-60 מ'” מאדמות הכפרים ברוקין וא-דיק באזור טול-כרם: מתוקף אותו צו, החלטה בדבר רכישת חזקה ונטילתה (דרך) מספר 7/98/ה’, 4.11.1998 (חוברת 185, עמ’ 2501). גם בשנים הללו כמעט ולא הוקמו התנחלויות רשמיות חדשות, אולם מספר התושבים היהודים בגדה וברצועה המשיך לגדול במהירות, וב-1999 הגיע כבר ל-177,000 – כחמישים אלף (שהם כ-40%) יותר מאשר בסוף 1995.

לצד תפיסות השטח, צווי 1998-2000 מקימים עוד כוחות בטחון: קבוצות רבות נוספות של משמר אזרחי בהתנחלויות ,שפעולתן מורחבת אל מחוץ לתחומי היישובים ;ותוכניות שמירה מאושרות להתנחלויות, הכוללות הפעלת שמירה בשכר בתחומן. כך נוסף כח אזרחי, שכיר, לרשימת בעלי הסמכות כלפי הפלסטינים. . בדומה, חלק מסמכויות האכיפה הואצלו גם לפקחים “אזרחיים”.כפי שכבר ציינו, ריבוי המערכות המוסמכות להפעיל כח מגביר את השרירות בהפעלת הכח, ומחליש את הפיקוח עליו.

למשל: צו בדבר משמר אזרחי בישובים (יהודה והשומרון) (מס’ 1362), התשנ”ב – 1992 – צו להקמת משמר אזרחי בישוב הר אדר, 6.1.1999 (חוברת 185, עמ’ 2503).

הצווים הסמיכו את המשטרה להיעזר במתנדבי המשמר האזרחי, לפי צרכיה ושיקוליה, למטרות רחבות כגון “שמירה על הסדר הציבורי”, וכן לאכיפה מניעתית של עבירות רכוש ועבירות ביטחון, לחילוץ והצלה, אבטחה וליווי. ר’: כללי המשמר האזרחי (תחומי פעילות) (יהודה והשומרון), התשנ”ד – 1993, 15.11.1993 (חוברת 152, עמ’ 1460). לתנאי הקבלה למשמר ר’ כללי המשמר האזרחי (קבלה כחבר במשמר) (יהודה והשומרון), התשנ”ד – 1993, 15.11.1993 (חוברת 152, עמ’ 1458); להרחבת הסמכויות: צו בדבר משמר אזרחי בישובים (יהודה והשומרון) (תיקון מס’ 2) (מס’ 1456), התשנ”ח – 1998, 11.6.1998, וצו בדבר משמר אזרחי בישובים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס’ 1457), התשנ”ח – 1998, 11.6.1998 (חוברת 180, ע”מ 2421-2423)

כך, למשל, לפקחים על הסדרת מחירי מצרכים ושירותים (שמונו על-ידי פקיד במנהל האזרחי), ניתנו סמכויות התפיסה, ההחרמה והחיפוש של חייל וכן סמכויות קצין ל”חקירה מוקדמת של עדים” לגבי כל מי שעברו על צווי הפיקוח בעניינם. ר’ צו בדבר סמכויות פקוח על מצרכים ושירותים (אזור יהודה והשומרון) (מס’ 886), תשמ”א-1980, 1.12.1980 (חוברת 48, ע”מ 850-852)

על בעיות ונזקים טיפוסיים, ראו: אן סוצ’יו, חוק וסדר בע”מ – ההפרטה של אכיפת החוק בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל, י-ם ות”א, אוגוסט 2013.

העשור האחרון של המאה העשרים מראה כי מנקודת המבט של תושבי השטחים, הגבלות התנועה הן עניין קבוע ושרירותי: הן הופעלו בצורות שונות ובפתאומיות, הלוך ושוב, תחת ממשלות מערך או ליכוד, בהיעדר תהליך מדיני או כחלק מהסכמים, בתקופות של רגיעה או של סערה בטחונית, אחדות או פילוג פנימי, תחת תוקפנות ישראלית, פלסטינית, אמריקנית או מקרית, כצעדי תגובה, מניעה, ענישה או אזהרה, באופן קולקטיבי ובלי קשר לצרכי האוכלוסייה.

כמו שראינו, התשתית החוקית והמִנהלית להגבלות-התנועה הגורפות הלכה והשתכללה מאז 1967. הסמכות להפעלתה התרחבה והלכה גם היא – עם כוחות הביטחון החדשים, עם הרחבת “שיקולי הבטחון” בעיניי קובעי המדיניות, לאור האינטרסים הכלכליים של ישראל, ובהשפעת הלך-הרוח הציבורי במדינה. כך נמצא “שלטון החוק” בשטחים, בעל הסמכות המוחלטת באזורו, והוא משרת בכל שעה ושעה כוחות ואינטרסים שמעל ומעבר לתחום שיפוטו ושיקוליו.

הפרקים הקודמים:

הגבלות תנועה: השנים הראשונות

1972-1987  שילוב לא מאוזן

1987-1993 הכללים משתנים – הפרדה

:  1993-1996 אוסלו, השנים התלויות

לפרק הבא:

האלף השלישי

     

    שלטון החוק

    בעקבות הסרט, מסע אינטרקטיבי

    אתר המובייל שלנו בבנייה ויעלה בקרוב!

    בינתיים, הכנסו לאתר האינטרקטיבי של שלטון החוק דרך הדסקטופ שלכם, והרשמו כאן כדי לקבל עדכונים.

    להרשמה

    שלח!
    תודה רבה!